ע"א
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
002996-04
10/05/2005
|
בפני השופט:
שרה דותן
|
| - נגד - |
התובע:
כלפון דוד
עו"ד אנגלסמן שלמון מלכה
|
הנתבע:
1. רשם המקרקעין פתח תקוה
2. רשם המקרקעין ירושלים
3. עיריית רעננה
עו"ד פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי
|
| פסק-דין |
ערעור על החלטת הממונה על המרשם (עו"ד חוה הלברייך) מיום 11.8.04, אשר דחתה ערר על החלטת רשמת המקרקעין, פתח-תקוה (עו"ד ציפורה בית-און) לפיה, סורבה בקשת המערער לרשום על שמו, במרשם המקרקעין, את חלקה 739 בגוש 6583 (להלן: "המגרש") לאחר שבוטלה הפקעתו, בפסק דין שנתן תוקף להסכם הפשרה.
העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:
המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, עתירה כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה ועיריית רעננה, לביטול הפקעתו של המגרש (עת"מ 1148/02).
בתאריך 2.9.02 הגישו הצדדים לבית המשפט, (כב' השופט נ' ישעיה) הודעה מוסכמת, בנושא העתירה וביקשו ליתן לה תוקף של פסק דין.
על פי הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, המגרש יוחזר לבעלות העותר (המערער בפני - ש.ד.).
בסעיף 3 להודעה נקבע:
"בנוסף, המשיבות מצהירות כי יפעלו במהירות הראויה לשם השגתו של כל אישור שיידרש, אם יידרש, לצורך רישום הזכויות במקרקעין על שם העותר ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשם כך, כל שיידרש ובלבד, שהמדובר באישור שלשם השגתו נדרש סיוען ושיתוף פעולה מטעמן של המשיבות או מי מהן".
בתאריך 5.1.03 פנה ב"כ המערער לרשם המקרקעין, בלשכת רישום המקרקעין בפתח-תקוה ובהסתמך על ההסכמה ופסק הדין ביקש לרשום את המגרש על שם מרשו.
בהחלטה מיום 25.6.03 דחתה רשמת המקרקעין, פתח-תקוה את הבקשה לנוכח הוראת סעיף 188 לפקודת העיריות האוסר על עיריה למכור מקרקעין אלא על פי החלטת המועצה ברוב חבריה ובאישור השר או מי שהוא הסמיך לכך.
על החלטה זו הוגש ערר, אשר נדחה, כאמור, על ידי הממונה על המרשם.
טענות הצדדים.
המערער מסתמך על סעיף 123 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") הקובע:
"
123(א) בכל לשכה יתנהלו הפנקסים שנקבעו בחוק זה, או בתקנות על פיו ויירשמו בהם המקרקעין הנמצאים באזור פעולתה של הלשכה.
(ב) בפנקסים יירשמו, לגבי המקרקעין הנוגעים בדבר -
(1) העסקאות שהרשם אישרן לרישום.
(2) פסק-דין, החלטות וצווים שניתנו על ידי בית המשפט או על ידי רשות אחרת המוסמכת לכך על פי דין, והוגשו לרשם".
כן מפנה ב"כ המערער לתקנות 31 ו- 33 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום תש"ט-1969.
על פי הנטען, אין לרשם שיקול דעת ביחס לרישום של פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט ולפיכך, היה על רשמת המקרקעין לרשום את הבעלות מבלי לפשפש בציציותיו של פסק הדין. מאחר שלא היה זה בסמכותה לבדוק את הרשאת הצדדים, להתקשר בהסכם הפשרה והצורך באישור רשות נוספת.
עוד נטען, כי אין לראות בהשבת קרקע שהופקעה לבעליה "מכר".